סיפור אישי
תאונת דרכים משפחתית טראומטית. לאחר האירוע הזה אסנת החליטה לקחת הפסקה מחיי הקריירה בתחום הדוברות והתקשורת.
לאחר שהתפטרה היא הפכה לעקרת בית, ואז החלה לעשות דוקטורט על הסיפורים שמספרים לנו בעיתונות הכלכלית, אחרי 7 שנים אמה שלה נפתרה והיא החלה לחשוב על מתי יהיה 'תורה', והחליטה לחזור לעיסוק, ולעשות משהו עם עצמה.
היא קראה את הספר '4 שעות עבודה בשבוע', הספר שינה את החשיבה, שאולי אפשר גם להיות אמא וגם להיות אשת קריירה.
במשך שלושה וחצי חודשים היא למדה על שיווק ופרסום בדיגיטל.
הסיפור שהיא סיפרה לא התרחש מעולם.
זאת מפני שסיפורים לא מתרחשים במציאות, אלא בראש שלנו.
סיפור, כל אחד שנרצה לספר בנוי על שלד נרטיבי, אירועים ומה שאכן התרחש, (תאונת דרכים קרתה, אמא שלה נפטרה מסרטן) אך הסיפור הוא לא מה שהתרחש אלא האיך שהיא מספרת את הסיטואציה. כלומר, הסיפור הוא אמת אבל לא התרחש במציאות, אלא בראש של המספרת.
הלב של כל סיפור נמצא במעטפת ולא בנתונים.
בתחרות לכל אחד מהמקומות הראשונים יהיה סיפור אחר, למקום 1,2,3 יהיה סיפור אחר לגמרי.
המקום השלישי ישמח שהגיע לשלישיה הפותחת, המקום הראשון ישמח מהניצחון והמקום השני יתבאס על שהוא לא מקום ראשון (אולי)
"למכירה, נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו" מיוחס להמינגווי, הסיפור הקצר הטוב בעולם. מעלה הרבה שאלות לגביי מה שקרה. הסיפור מסופר בראש ולא בסיפור עצמו.
"אימצתי חתולה אבל אני עדיין גר בבאר שבע אז בכל פעם שהיא עוברת נפלטת לי יריקה", הסיפור קורה בראש של מי שקורה את זה ולא מה שכתוב בפועל.
אז למה סטוריטלינג עכשיו? סיפורים היו תמיד, הצ'יף סיפר ליד המדורה, ציורי מערות, סטוריטלינג הפך לבאזז בגלל הרשתות החברתיות, פתאום הכוח התקשורתי הוא לא רק אצל העיתונאים או הטלויזיה אצל כל אחד מאיתנו.
אם רוצים להשפיע, סטוריטלינג הוא הכלי.
הגדרה סטורי טלינג- ארגז כלים ליצירת תקשורת אפקטיבית בינאישית בכל נקודות הממשק עם קהל היעד. יכול להיות בכל פלטפורמה או כל במה.
סטורי טלינג זה לא לספר סיפור, אלא לספר סיפור עם הקשר.
אז למה לספר סיפורים בכלל?
מעורר קשב וריכוז- כשמספרים סיפור אנשים מקשיבים על פני עובדות ונתונים. יש רצף ועלילה.
מדחס של מידע- דוחס בתוכו הרבה גורמי מידע ופיסות ידע.
לכידות חברתית - מצדה למשל, סיפורי עם
כלי למיסגור- מכתיב למאזינים איך לפרשן את מה שנאמר.
סיפור לעומת עובדה או נתון- במחקר נבדקו שתי קבוצות סטודנטים: אלו שלמדו באמצעות סיפור הצליחו פי 22 מאלו שלמדו נתונים יבשים ועובדות.
אייפד לעומת MP3 , כולם שיווקו מכשירי שמע לפי מגה בייט, אפל אמרו '1000 שירים בכיס".
מיסגור : מחקר: חילקו 2 קבוצות סטודנטים, קבוצה עם כוס חצי מלאה, וקבוצה עם כוס חצי ריקה (כך הוצגו)
אלו שקיבלו חצי ריקה הבינו ששפכו/שתו להם מהמים
אלו שקיבלו חצי מלאה הבינו שמילאו עד חצי הכוס.
דרך לספר סיפור: לוקחים סיפור מוכר (>כמו כיפה אדומה) ועושים לו טוויסט, או מחברים אותו לסיפור חדש. כך שמעלה לאנשים קונוטציה
איך מספרים סיפורים
*מחקר שנעשה: פרטים נמכרו ברשת פי כמה ממחיר עלותם בגלל סיפור שהומצא והוצמד להם.
פרסומת מסטיקים BKENDET : https://youtu.be/sk7A56KVNBY
ניסתה להתמודד עם הטענה שללעוס מסטיקים זה לא נהוג בחברה. עשו מחקר לכאורה שמפריך את הטענה.
פרסומת של פפסי:
מתיחה של פפסי על מורה נהיגה.
לאחר הפרסומת הזה עיתנאי חשף כאילו הפרסומת מזוייפת, בתמורה, הם עשו את אותה המתיחה לעיתונאי עצמו.
וכך עשו סיפור בהקשר.
יש גם תבניות סיפור כמו סיפור סינדרלה.
ג'ייקיירולינג למשל, נטע ברזילי..
סיפורים כדאי למצוא, לא להמציא. למצוא מהחיים. סיפורים טובים קורים למי שיודע איך לספר אותם. לא צריך שיהיו חיים מיוחדים, צריך לדעת איך לספר את מה שכן קורה לנו.
כשמשחקים את המשחק סיפור אמת שקר, כמעט תמיד מצליחים לנחש, מאוד קשה להמציא סיפורים שקריים.
לכל סיפור צריך להיות התחלה אמצע וסוף , 'אריסטו' ואז החוקים השתנו והבינו שלווא דווקא בסדר הזה.
לפעמים מתחילים מהסוף בכלל.
כדאי להתחיל משיא, משהו שתופס אנשים.
הכנסת יתדות רציונאליים
הכנסה של עובדות ונתונים שאנשים יקבלו את הסיפור כמוכח
מילה=/ מילה - שרת או אב בית? למילים יש כוח שונה. צריך להחליף מילים בהתאם לסר שאנחנו רוצים לספר ולהיות מודיעם לבחירת המילים אותן אנחנו עושים.
שאילת שאלות- 2+2=4 , גורם לאנשים לספר את הסיפור לבד, לא להאכיל בכפיתף להוביל למסקנה מבלי לאמר אותה. כך היא חזקה יותר.
אופוזיציה בינארית לסיפור צריך להיות צד שני, בבסיסו של כל סיפור צריך להיות היפוך.
אמצעי המחשה הכלים שלנו המחיש את הסיפורים, שפת גוף, טון, בחירת של מילים. באמצעות מילים אפשר להמחיש או להראות. לא להגיד לקהל אלא לגרום לו להגיע למסקנה לבד זה להראות.
דוגמא: הנייד מזיק למוח/ הנייד מטגן לך את המוח
אמצעים פיגורטיביים - מקבץ אמצעים שעוזרים לנו בסיפור סיפורים
שתיקה -כששותקים בסיפור נותנים לומעים לחשוב ולספר לבד את ההמשך.
דימויים- אובמה בתוכנית "60 דקות" כשבאו כנגד רפורמת הבריאות, הוא השתיק את כולם כשדימה עצמו לרב חובל בספינה שוקעת האנשה- https://www.youtube.com/watch?v=YuOBzWF0Aws
לספר במצגת- סטורי טלינג במצגות
כשבונים מצגת, הרצאה אפשר לבנות אותה באמצעות סטורי טלינג, כשהשקפים הם מעין פרקים בסיפור.
התחלה- שקף ראשון שיוצר הקשבה. גיוס קשב.
אמירה, "כך וכך ילדים נפגעים מ..", בדיחה,
הכל בהקשר כמובן.
אמצע- אשליית ההקשר, הובלה, שבירה, מכווץ מידע, הדקה ה21. (20 דק זה טווח הקשב) כל עשרים דק צריך לשבור שגרה. כל שקף הוא מסר.
שקף 1=מסר אחד= ויזואליות (תמונה/סרטון/שורת טקסט)
סוף- בלתי נשכח, משמעות, סוגר, משהו שאנשים לא ישכחו